לאחרונה שמעתי על תופעה, שזוגות צעירים מצליחים לרכוש דירות רק מכיון שהם מקבלים כסף מההורים, ושלולא עזרת ההורים הם כנראה היו ממשיכים לגור בשכירות.
זה גרם לי לחשוב. בשכונת מגוריי, אין לי ולו זוג שכנים / מכרים / חברים אחד, שרכש את דירתו בכוחות עצמו בלבד. כולם קיבלו כסף מההורים לרכישת דירה, או סכום התחלתי לקחת משכנתא.
ישנם זוגות שפשוט קיבלו דירה במתנה מההורים, או קיבלו את דירת ההורים הישנה, או שההורים קנו להם דירה. אוח, כמה נוח. תכף נחזור לזה. אחרים, חלקו דירת הורים או ירושה עם כמה אחים. כלומר: מכרו דירה בבעלות ההורים, התחלקו בכסף חצי חצי או שליש-שליש-שליש, בין האחים, וכל אחד מהאחים השתמש בכסף כסכום התחלתי למשכנתא.
כמה זוגות צעירים חסכו במו ידיהם כסף לקניית דירה? או למשכנתא? 3 זוגות חברים שלי עשו כך, אף אחד מהם אינו גר כאן, אבל באזורים מוצלחים אחרים. זוג אחד חסך כחצי מיליון שקל בכוחות עצמו! שזה המון כסף לכל הדעות, וקנו יחד דירה במיליון שקל בערך. זוג אחר חסך 200 אלף שקל, וחבר רווק שחסך כ 300 אלף שקל בעצמו.
כלומר, זה אפשרי. זה בהחלט אפשרי. נכון, זה קשה, צריכה להיות מטרה מול העיניים ולטס פייס איט: אתם צריכים לוותר כנראה על כמה מותרות בצעירותכם, כדי לחסוך סכומים כאלה מעבודה שכירה. אבל מסתבר שזה אפשרי, כי כל החברים הנ"ל שכירים, למשל.
אז למה הורים מתעקשים להילחץ, להיכנס לחובות, לעבוד כמו מטורפים ולחסוך כסף לילדים שלהם כדי שיוכלו לקנות דירה? מה, בני אדם בני 20 או 30 לא מסוגלים לחסוך כסף בעצמם? יכולים גם יכולים.
יחד עם זאת, זה עדיין קשה. מחירי הדירות הפכו לא נורמליים בעליל, הורים יכולים היום לעזור לילדיהם יותר מאשר בדור הקודם, עת הארץ הייתה עוד צעירה מאוד, ודור הורינו וסבינו היה יחסית נטול רכוש, ומנגנון ההורשה בארץ עוד היה בחיתוליו.
היום אולי הורים יכולים לעזור יותר. אבל כמובן שלא כולם.
ועל מה אנחנו בעצם מדברים כאן? על הורים שעובדים בשביל הילדים שלהם, כפי שהוריהם עבדו בשבילם, כפי שאנו עובדים עבור הילדים שלנו, והם יעבדו בשביל הילדים שלהם...וכך הלאה לעד? למה שלא כל אחד פשוט יעבוד בשביל עצמו? אם אפשר לעזור, ויש כסף מיותר – נפלא! אין דבר טוב יותר, נעים יותר וגורם נחת להורים מאשר היכולת לתת לילדים. זה נפלא. אבל אם אין?
אם אין? לא לכל ההורים יש יכולת לתת סכומי כסף אסטרונומיים לילדים שלהם, ופעמים רבות הם מרגישים הכרח לקחת הלוואות, או לתת לילדים שלהם כסף, מתוך מה שאין להם.
אין שום סיבה להרוס לעצמך את החיים או לחיות בדוחק בפנסיה, רק כדי לאפשר לילדים לקנות בית משלהם, אם אין לך יכולת כלכלית לעשות זאת.
היום ילדים מתבגרים מהר מאוד, אבל נשארים ילדים של אמא ואבא שנים ארוכות. ממשיכים לגור בבית ההורים ולקבל את כל השירותים מההורים. זה שינוי טבעי בעיני. זו תמורה שחלה, בין השאר, מכיוון שהצטמצם הריחוק הזה, שהיה פעם בין הורים לילדים. היום הורים קרובים יותר לילדים, כמו חברים שלהם, ולכן כולם מרגישים יותר בנוח להמשיך לגור יחד גם בשנות העשרים של הילדים.
אבל דווקא משום כך, יכולים הילדים לחסוך המון כסף על שכירות, להמשיך לעבוד וללמוד בלי הפרעות ובלי הוצאות כבדות, ובכך לחסוך כסף בעצמם, לקניית דירה משלהם, ביום מן הימים.
זה גרם לי לחשוב. בשכונת מגוריי, אין לי ולו זוג שכנים / מכרים / חברים אחד, שרכש את דירתו בכוחות עצמו בלבד. כולם קיבלו כסף מההורים לרכישת דירה, או סכום התחלתי לקחת משכנתא.
ישנם זוגות שפשוט קיבלו דירה במתנה מההורים, או קיבלו את דירת ההורים הישנה, או שההורים קנו להם דירה. אוח, כמה נוח. תכף נחזור לזה. אחרים, חלקו דירת הורים או ירושה עם כמה אחים. כלומר: מכרו דירה בבעלות ההורים, התחלקו בכסף חצי חצי או שליש-שליש-שליש, בין האחים, וכל אחד מהאחים השתמש בכסף כסכום התחלתי למשכנתא.
כמה זוגות צעירים חסכו במו ידיהם כסף לקניית דירה? או למשכנתא? 3 זוגות חברים שלי עשו כך, אף אחד מהם אינו גר כאן, אבל באזורים מוצלחים אחרים. זוג אחד חסך כחצי מיליון שקל בכוחות עצמו! שזה המון כסף לכל הדעות, וקנו יחד דירה במיליון שקל בערך. זוג אחר חסך 200 אלף שקל, וחבר רווק שחסך כ 300 אלף שקל בעצמו.
כלומר, זה אפשרי. זה בהחלט אפשרי. נכון, זה קשה, צריכה להיות מטרה מול העיניים ולטס פייס איט: אתם צריכים לוותר כנראה על כמה מותרות בצעירותכם, כדי לחסוך סכומים כאלה מעבודה שכירה. אבל מסתבר שזה אפשרי, כי כל החברים הנ"ל שכירים, למשל.
אז למה הורים מתעקשים להילחץ, להיכנס לחובות, לעבוד כמו מטורפים ולחסוך כסף לילדים שלהם כדי שיוכלו לקנות דירה? מה, בני אדם בני 20 או 30 לא מסוגלים לחסוך כסף בעצמם? יכולים גם יכולים.
יחד עם זאת, זה עדיין קשה. מחירי הדירות הפכו לא נורמליים בעליל, הורים יכולים היום לעזור לילדיהם יותר מאשר בדור הקודם, עת הארץ הייתה עוד צעירה מאוד, ודור הורינו וסבינו היה יחסית נטול רכוש, ומנגנון ההורשה בארץ עוד היה בחיתוליו.
היום אולי הורים יכולים לעזור יותר. אבל כמובן שלא כולם.
ועל מה אנחנו בעצם מדברים כאן? על הורים שעובדים בשביל הילדים שלהם, כפי שהוריהם עבדו בשבילם, כפי שאנו עובדים עבור הילדים שלנו, והם יעבדו בשביל הילדים שלהם...וכך הלאה לעד? למה שלא כל אחד פשוט יעבוד בשביל עצמו? אם אפשר לעזור, ויש כסף מיותר – נפלא! אין דבר טוב יותר, נעים יותר וגורם נחת להורים מאשר היכולת לתת לילדים. זה נפלא. אבל אם אין?
אם אין? לא לכל ההורים יש יכולת לתת סכומי כסף אסטרונומיים לילדים שלהם, ופעמים רבות הם מרגישים הכרח לקחת הלוואות, או לתת לילדים שלהם כסף, מתוך מה שאין להם.
אין שום סיבה להרוס לעצמך את החיים או לחיות בדוחק בפנסיה, רק כדי לאפשר לילדים לקנות בית משלהם, אם אין לך יכולת כלכלית לעשות זאת.
היום ילדים מתבגרים מהר מאוד, אבל נשארים ילדים של אמא ואבא שנים ארוכות. ממשיכים לגור בבית ההורים ולקבל את כל השירותים מההורים. זה שינוי טבעי בעיני. זו תמורה שחלה, בין השאר, מכיוון שהצטמצם הריחוק הזה, שהיה פעם בין הורים לילדים. היום הורים קרובים יותר לילדים, כמו חברים שלהם, ולכן כולם מרגישים יותר בנוח להמשיך לגור יחד גם בשנות העשרים של הילדים.
אבל דווקא משום כך, יכולים הילדים לחסוך המון כסף על שכירות, להמשיך לעבוד וללמוד בלי הפרעות ובלי הוצאות כבדות, ובכך לחסוך כסף בעצמם, לקניית דירה משלהם, ביום מן הימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה