לחסוך כסף כבר מזמן לא נחשב רעיון מיושן השמור לקמצנים בלבד, כאלו המנהלים פנקסים, רשימות ותקציבים וחוסכים כל שקל מכספם. אולי הרעיון של לחסוך כסף חייב את התחדשותו למקצוע הקאוצ'ינג ולתוכניות האימון האישי וסגירת המינוס. ואולי זה המצב הכלכלי שנחת עלינו המסמל משבר כלכלי ומיתון , שמחייב אותנו לבדוק את הארנק מחדש ולבדוק כמה כסף נשאר שם בסופו של יום, על מה בדיוק הוצאנו כסף, האם רכישות מסוימות שוות כל סכום כסף שהוצאנו עבורן, איך אפשר לחסוך כסף ואיך מגדילים הכנסות.
אז אם בכל זאת שאלתם את עצמכם – בשביל מה? לא עדיף להנות מהכסף שלנו כל עוד אנחנו יכולים להנות? חיים רק פעם אחת, לא? וחוץ מזה – לחסוך כסף זו תכונה קצת קמצנית, לא? הנה רק חלק מהסיבות לשמור על כסף טוב יותר, כל אחד ימצא שהוא יכול להתחבר לפחות לאת מהן, כי הרי היום הבעיה שלנו היא לא מחסור אלא עודף, ואילו תרבות הצריכה המוגזמת שלנו לא מגיעה בלי תג מחיר.
לחסוך כסף למען מטרה ראויה ולא לשם החיסכון הוא בהחלט תכונה קמצנית, אלא מחושבת ומתוכננת, שמקורה בעשייה ותכליתה השגת מטרה חשובה לנו. למשל, לחסוך כסף לרכישת דירה, לימודים, טיול, פתיחת עסק וכדומה.
כאמור, בניגוד לדורות הורינו או סבינו, אנחנו לרוב לא סובלים מחוסר אלא מעודף. עודף משקל, עודף שומן, עודף סוכר, יתר לחץ דם. החברה המודרנית מאופיינת בשפע. אין זה אומר שיש לנו יותר כסף משאנו מסוגלים לסבול, וכמובן שלאנשים שונים יש כמות שונה של כסף . אבל פירוש הדבר הוא שפע של מוצרים, אפשרויות, תרבות של צריכה כבילוי, כסגנון וכדרך חיים. לסיכום: רבים מאיתנו קונים הרבה יותר ממה שהם צריכים. בגדים, צעצועים, מותגים, רהיטים, מכוניות. הערך הפיסי של המוצרים שאנו קונים פחות מהערך הכספי שאנו משלמים בעבורו פעמים רבות, ואילו הערך הפסיכולוגי והחברתי תופס משקל רב יותר. ניתן לראות זאת בקלות ברכישה של מותגים , מכוניות וצבירת חפצים – הללו מהווים סמלי סטטוס יותר מאשר שהם שווים באופן פיסי את הערך הכספי שאנו משלמים בעבורם. קניות לילדים המהוות פיצוי על חוסר הזמן שלנו או זמן האיכות שלנו עמם, או המחשבה וההחלטה "לתת לילדים כל מה שלא היה לנו", בזמן שמה שהילד באמת צריך זה את הזמן שלנו ותשומת הלב שלנו.
כפ ששנת 2009 מוכיחה, לעולם אין לדעת מתי נצטרך קצת יותר כסף . שנת מיתון המאופיינת באבטלה גבוהה, ירידה ברווחים, פיטורים או החשש מפני פיטורים וסגירת חברות מוכיחה שזה רעיון לא רע להשאיר קצת כסף בצד, לזמנים לחוצים כלכלית.
כסף שאנו חוסכים יכול לשמש, מעבר למטרה גדולה וחשובה כמו קניית דירה, שיפוץ וכדומה- גם למימוש מטרות קצרות טווח שישפרו את איכות חיינו. למשל, בילוי זמן איכות עם המשפחה שלנו, האפשרות לבלות פחות שעות בעבודה או בלחץ, ויותר זמן פנוי. זמן, כידוע, יכול להיות שווה הרבה יותר מאשר כסף , ואת הזמן לא ניתן להחזיר. קצת כסף יכול לשלוח אותנו לחופשה, או לנצלו לסדנא, חוג, מכון כושר או כל סוג של העשרה אישית או עיסוק בתחביב. האם לא מוטב להשקיע כסף בעצמנו – בפיתוח הפנימיות שלנו, מאשר בטיפוח חיצוני נוסף כמו רכישת רהיטים יקרים או (שוב) סט בגדים שמידת הטרנדיות שלו תקף ל 4 חודשים בלבד?
כמה שעות ביום אתם מבלים בעבודה? כמה שעות בשבוע? כמה שעות במהלך כל חייכם? כמה שעות בשבוע אתם חושבים על העבודה, עסוקים בעבודה, לחוצים מן העבודה גם בשעות הפנאי? ובסוף החודש, מה אתם עושים כסף שהרווחתם בעבודה? האם הוצאתם כסף באופן הראוי לכל שעות העבודה שלכם? האם היה שווה לעבוד קשה כל כך, שעות רבות מחייכם- בשביל להרוויח כסף כדי להוציא אותו בלי לחשוב פעמיים? האם לא מגיע לכם לתכנן טוב יותר על מה כדאי להוציא כסף שעבורו עבדתם כה קשה?
אז אם בכל זאת שאלתם את עצמכם – בשביל מה? לא עדיף להנות מהכסף שלנו כל עוד אנחנו יכולים להנות? חיים רק פעם אחת, לא? וחוץ מזה – לחסוך כסף זו תכונה קצת קמצנית, לא? הנה רק חלק מהסיבות לשמור על כסף טוב יותר, כל אחד ימצא שהוא יכול להתחבר לפחות לאת מהן, כי הרי היום הבעיה שלנו היא לא מחסור אלא עודף, ואילו תרבות הצריכה המוגזמת שלנו לא מגיעה בלי תג מחיר.
לחסוך כסף למען מטרה ראויה ולא לשם החיסכון הוא בהחלט תכונה קמצנית, אלא מחושבת ומתוכננת, שמקורה בעשייה ותכליתה השגת מטרה חשובה לנו. למשל, לחסוך כסף לרכישת דירה, לימודים, טיול, פתיחת עסק וכדומה.
כאמור, בניגוד לדורות הורינו או סבינו, אנחנו לרוב לא סובלים מחוסר אלא מעודף. עודף משקל, עודף שומן, עודף סוכר, יתר לחץ דם. החברה המודרנית מאופיינת בשפע. אין זה אומר שיש לנו יותר כסף משאנו מסוגלים לסבול, וכמובן שלאנשים שונים יש כמות שונה של כסף . אבל פירוש הדבר הוא שפע של מוצרים, אפשרויות, תרבות של צריכה כבילוי, כסגנון וכדרך חיים. לסיכום: רבים מאיתנו קונים הרבה יותר ממה שהם צריכים. בגדים, צעצועים, מותגים, רהיטים, מכוניות. הערך הפיסי של המוצרים שאנו קונים פחות מהערך הכספי שאנו משלמים בעבורו פעמים רבות, ואילו הערך הפסיכולוגי והחברתי תופס משקל רב יותר. ניתן לראות זאת בקלות ברכישה של מותגים , מכוניות וצבירת חפצים – הללו מהווים סמלי סטטוס יותר מאשר שהם שווים באופן פיסי את הערך הכספי שאנו משלמים בעבורם. קניות לילדים המהוות פיצוי על חוסר הזמן שלנו או זמן האיכות שלנו עמם, או המחשבה וההחלטה "לתת לילדים כל מה שלא היה לנו", בזמן שמה שהילד באמת צריך זה את הזמן שלנו ותשומת הלב שלנו.
כפ ששנת 2009 מוכיחה, לעולם אין לדעת מתי נצטרך קצת יותר כסף . שנת מיתון המאופיינת באבטלה גבוהה, ירידה ברווחים, פיטורים או החשש מפני פיטורים וסגירת חברות מוכיחה שזה רעיון לא רע להשאיר קצת כסף בצד, לזמנים לחוצים כלכלית.
כסף שאנו חוסכים יכול לשמש, מעבר למטרה גדולה וחשובה כמו קניית דירה, שיפוץ וכדומה- גם למימוש מטרות קצרות טווח שישפרו את איכות חיינו. למשל, בילוי זמן איכות עם המשפחה שלנו, האפשרות לבלות פחות שעות בעבודה או בלחץ, ויותר זמן פנוי. זמן, כידוע, יכול להיות שווה הרבה יותר מאשר כסף , ואת הזמן לא ניתן להחזיר. קצת כסף יכול לשלוח אותנו לחופשה, או לנצלו לסדנא, חוג, מכון כושר או כל סוג של העשרה אישית או עיסוק בתחביב. האם לא מוטב להשקיע כסף בעצמנו – בפיתוח הפנימיות שלנו, מאשר בטיפוח חיצוני נוסף כמו רכישת רהיטים יקרים או (שוב) סט בגדים שמידת הטרנדיות שלו תקף ל 4 חודשים בלבד?
כמה שעות ביום אתם מבלים בעבודה? כמה שעות בשבוע? כמה שעות במהלך כל חייכם? כמה שעות בשבוע אתם חושבים על העבודה, עסוקים בעבודה, לחוצים מן העבודה גם בשעות הפנאי? ובסוף החודש, מה אתם עושים כסף שהרווחתם בעבודה? האם הוצאתם כסף באופן הראוי לכל שעות העבודה שלכם? האם היה שווה לעבוד קשה כל כך, שעות רבות מחייכם- בשביל להרוויח כסף כדי להוציא אותו בלי לחשוב פעמיים? האם לא מגיע לכם לתכנן טוב יותר על מה כדאי להוציא כסף שעבורו עבדתם כה קשה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה