כסף עתיק, הבהלה לזהב המודרנית

תחזרו אחורה בזמן. הרבה לפני מטבעות, שטרות וזהב ... לפני הבהלה לזהב ולפני הבהלה לצבירת כסף.

אתם שם? יופי. תישארו שם רגע.

בנתיים בואו נתקדם אל ימינו אנו. האם הייתם מוציאים שטר של מאה שקל מהארנק וזורקים אותו ברחוב? סביר להניח שלא.

מה עם חולצה ישנה בארון? כזאת שבסידור הבית לפסח שלפתם ובחוכמה רבה עשיתם את החישוב "לא לבשתי כל השנה, כנראה שלא אלבש גם שנה הבאה" - והופ! היא עפה לפח, או יותר טוב: לתרומה, נניח.

זוכרים שפעם היא עלתה לכם מאה שקל? כמובן שלא. מה, אנחנו סופרים כל חפץ שסביבנו ומחזיקים בו כמו משוגעים רק בגלל שפעם שילמנו עליו כסף? כמובן שלא.

אבל אפשר לחשוב על כסף שנייה לפני שהוא עף לנו מהארנק, לא? אם אנחנו לא חושבים עליו מראש וקונים כל מיני דברים מיותרים, זה קצת כמו לזרוק כסף ישר מהארנק לרחוב, ואפילו לא למען מטרה ראויה (מלבד עידוד המסחר, וזו אכן מטרה בפני עצמה).

על חפצים אנחנו לא חושבים פעמיים, גם לא סופרים שיחות טלפון, אור דולק, ביזבוז חשמל או דלק, כמה סיבובים עשינו בחנייה וכמה דלק שרפנו רק כדי למצוא חנייה "קצת יותר קרובה"...

אבל מאה שקל מהארנק, ככה סתם ובלי סיבה ממש מעולה, לא היינו שורפים לעולם, נכון?

בואו נזכיר שאסור להשחית כסף, אבל נניח לעובדה הזו רגע בצד על אף חשיבותה.

מה עושה לנו פיסת הנייר הזו עם המספרים שכתובים עליה, שגורמת לליבנו לרטוט, שגורמת לנו לשמור על כל שטר ושטר שכזה בחשיבות תהומית, ומדוע אנו מתייחסים בזילזול לדברים אחרים.

מה יש בכסף הזה, תגידו? שהוא מצליח לגרום לנו להתאהב בו בצורה שאי אפשר לתאר?
צדפים, ביצים, נוצות, שנהב, אורז ומלח.

לא, זו לא רשימת המכולת שלי, למרות שהמלצתי כאן בעבר פעמים רבות לא לצאת לסופר בלי רשימה, ופעם בעתיד יש מצב שאפילו אחלוק איתכם את רשימת הקניות שלי, ככה בשביל הדוגמא.

זו לא רשימת קניות, אלא דוגמאות לכמה חפצים ששימשו בעבר בתור כסף עתיק.

הייתם שומרים בקנאות כזו על צדף, על נוצה או על ביצה? סביר להניח שלא. מדוע? כי כסף הוא לא סתם נייר עם מספרים, כסף הוא סמל. כל עוד צדפים סימלו כוח קנייה, אנשים וודאי שמרו עליהם ואספו אותם כמו שאנו שומרים על כסף וצוברים אותו.

אנחנו רוצים לצבור כוח, רוצים לצבור ביטחון לעתיד, ביטחון לילדים שלנו, צוברים את האופציה להשאיר את כל האופציות פתוחות. בחברה צרכנית אי אפשר אחרת.
בראשיתו כסף החליף את סחר החליפין העתיק, ושימש גם דרך לשלם שכר לעובדים והגדרת תשלום עבור שירותים שונים.
איך הפך כסף למטרה בפני עצמה? למשהו שצוברים אותו, ומורכב מכך: למשהו שהוא בעל ערך רק בשל צבירתו, ללא כל עשיית שימוש בו? הלא כסף – כל הביג דיל הזה שמסובב לנו את החיים הוא בסה"כ ערימה של חפצים: מטבעות, שטרות נייר, בדיוק כמו נוצות וצדפים, ועוד לא התחלנו לדבר על כסף אלקטרוני...
נכון. אפשר לקנות איתו דברים. אז כסף הוא בעל ערך. ואם משהו הוא בעל ערך, מן הראוי לשמור עליו.

רגע, אבל אם אנחנו רק שומרים עליו ולא משתמשים בו, אז כסף לא קונה לנו דברים...משמע הוא שוב חסר ערך.

אמרנו שיש ערך לכסף מכיון שהוא מסמל משהו, למשל כוח קנייה. המעניין הוא שאנו לא צריכים לעשות בו כל שימוש כדי להרגיש עשירים, לא צריכים לקנות או לבזבז כדי להרגיש בעלי כוח. מספיק לנו לדעת שיש לנו כסף.

אבל אם אנו לא עושים שימוש בכסף, הרי שהוא חסר ערך בדיוק כמו צדפים ונוצות, לא? תחשבו על זה רגע.
כל זה לא הייתה בעיה בכלל, הרי ברור שכל אחד רוצה לשמור כסף לעת צרה, לשעת הצורך או לחסוך לביזבוזים עתידיים או אפילו למטרה נעלה, אלמלא עבדנו את עצמנו לדעת בשבילו. בשביל כסף.

חישבו על כל הדברים הנחמדים שיכולנו לעשות בזמן שרדפנו אחרי כסף, עבדנו בשביל כסף, התעצבנו בגלל כסף וחשבנו על כסף...למשל, יכולנו לקרוא ספרים, לצאת לחופשה, לבלות עם האישה, החברה, החבר, הילדים, הדודה והאחיינים והחברים. יכולנו לצפות בשקיעה, ללכת למסיבה...יכולנו להיות הרבה יותר רגועים.

כסף