השכן שכספו ירקרק, תפקידו להביט מהצד עת עוסקים שכניו העשירים בריהוט ביתם מחדש ומירוק המכונית החדשה שהם (שוב) שידרגו במיטב כספם, ופיזור כסף מכל (הלא) בא ליד, ורוקעים ברגליהם כמיטב המסורת הצרכנית כשתקציבם לא עומד להם לקניית רהיט יקר זה או אחר או חפץ נוי ריקני בגשמיותו, כן תפקידו להעיר מפעם לפעם איזשהי הערה (בונה) בשבח הטעם הטוב שלהם והחפצים המיותרים למחצה והיקרים להצחיק שבשבילם הם כנראה עובדים, ובהערת סוגריים מרומזת (למשל: "יופי, חיים טוב, למה לא") להזכיר להם כי את החשבון בסוף החודש הם עצמם משלמים ולא מישהו אחר, ואולי הגיע הזמן שישמרו קצת על הכסף שלהם? וכמה זמן הם יוכלו להמשיך כך, מה – הם בור ללא תחתית? כמה כסף הם מרוויחים כבר? יכול להיות שמיליונים?
לשם מה אנחנו צריכים מכוניות יקרות כל כך? רהיטים מעוצבים ובית מלא חפצים?
באמת בשביל מה? אז מה נעשה עם הכסף? ניתן לו לשבת ולהעלות אבק?
אנחנו עובדים קשה בשביל הכסף שלנו ונותנים אותו במתנה לכל מיני חנויות על לא כל עוול בכפנו.
ברגעים כאלה אנחנו בעננים ומרגישים שהכסף שלנו ירוק יותר. הרבה יותר ירוק וגם הרבה יותר כסף. כמובן שזו אשליה אחת גדולה, אבל זה לא נורא, כי כל אשליה סופה להתנפץ וכל חלום סופו שמתעוררים ממנו.
כשלא נותר לנו כסף לשום דבר אלא כדי לשבת על הספה המעוצבת שלנו (או אולי לישון בג'יפ החדש), בדיוק אז משדרג השכן את הרכב (טוב, חוכמה גדולה, הוא לא קנה כלום במשך שנתיים...), נרשם למכון כושר (בטח יש לו מישהי) ולוקח את כל המשפחה לחו"ל בקיץ (זהו, הוא בטוח קיבל קידום).
הכסף של השכן לא ירוק יותר. וגם לא הכסף שלנו. כולנו חיים תחת איזשהו תקציב ולא משנה מה גודלו.
לכאורה, כל אדם מרוויח כסף וזכותו לעשות בו כראות עיניו. אם הוא מרוויח הרבה כסף, מה רע בכך שהוא מצ'פר את עצמו במכוניות יקרות ובגדים ממותגים?
בארצנו הקטנה אנשים נכנסים לסחרור מכל מה שהם רואים בחוץ: בפרסומות, בחנויות, אצל השכנים ובתרבות שלנו הצרכנית להחריד.
והרצון להשתייך, להידמות, לזכות בהכרה ובהערכה (אפילו שלנו כלפי עצמנו) גורם להם לקנות, זה לא חשוב מה, העיקר לחדש. חידשתי (בחומר) – חידשתי את חיי.
כשהם קונים הם משפיעים בעקיפין על סביבתם לקנות, מתוך אותן סיבות בדיוק: הכרה, השתייכות וקניית חלומות.
כך קורה שאנשים עובדים, מה זה עובדים, נקרעים בעבודה, כדי לממן את אורח החיים הבזבזני שלהם, ממנו הם כמובן אינם יכולים להנות, מכיון שהם עובדים כל היום!
אנשים מקריבים את הבריאות שלהם, הורסים את המשפחה שלהם, האושר שלהם והחיים שלהם בכלל, מוכנים לסבול לחץ, מתח ועצבים כדי לממן חפצים. חפצים! זה לא משנה איך תקראו לזה: "עיצוב", "אמנות", "אני צריך את זה בשביל הנשמה"...זה חפצים. והנשמה, בפעם האחרונה שבדקתי, לא גדלה מחפצים.
אז נהיינו עבדים של חפצים, של בתים, מכוניות, מותגים, בגדים ומכשירי חשמל.
אנחנו עובדים בשביל תוויות. תוויות! חתיכת נייר עם כמה אותיות באנגלית שמודבקת על בגד.
בשביל זה שווה לצאת לעבודה? לא עדיף לשבת על שפת האגם ולדוג דגים?
מכירים את הסיפור על האיש שהיה עובד מבוקר עד לילה, במתח ועצבים, וכל היום עסוק בלהרוויח עוד ועוד כסף. שאלו אותו: "בשביל מה אתה עובד כל-כך קשה?" ענה: "כדי שהיה לי הרבה הרבה כסף".
"ולמה אתה צריך כל-כך הרבה כסף?", ענה: "כדי שיום אחד לא אצטרך לעבוד יותר ואוכל לשבת כל היום על שפת האגם ולדוג דגים"...אז שב על שפת האגם אחי, ותדוג דגים. בשביל זה אתה צריך לעבוד כל היום? בשביל זה אתה צריך כל-כך הרבה כסף? זה עד כדי כך פשוט.
הבעיה היא, שאנשים לא יושבים לדוג דגים. אם הם היו דגים (או עושים כל דבר אחר שהוא באמת בשביל הנשמה שלהם: מבלים עם המשפחה, מטיילים, עוסקים בתחביבים ובקיצור נהנים מכל מה שלעולם יש להציע בחינם אין כסף), מוחם לא היה טרוד ולא מתעניין ביצירת עוד ועוד כסף. בגלל שהם עסוקים כל היום באיך להרוויח כסף ועוד כסף, אין להם ברירה וזמן בתוך התהליך הזה לעשות ולהנות מהדברים האמיתיים בחיים, על כן הם חשים דחף לקנות עוד ועוד דברים בכסף, שיקנו להם לרגע את תחושת השלווה והרוגע שהנשמה שלהם כה משתוקקת אליה. והדחף הזה מתרגם ל"צורך דחוף": אני חייב מסך שטוח, חייב אוטו חדש, חייב שרשרת יהלומים...חייב כסף. ואם לא יהיה לי, מה השכן יגיד? הוא יחשוב שאין לי כסף.
צאו מהסיחרור, תנו לשכן לרדוף אחרי הזנב שלו. אתם לעומת זאת, קחו את הכסף שלכם ולכו לדוג דגים.
לשם מה אנחנו צריכים מכוניות יקרות כל כך? רהיטים מעוצבים ובית מלא חפצים?
באמת בשביל מה? אז מה נעשה עם הכסף? ניתן לו לשבת ולהעלות אבק?
אנחנו עובדים קשה בשביל הכסף שלנו ונותנים אותו במתנה לכל מיני חנויות על לא כל עוול בכפנו.
ברגעים כאלה אנחנו בעננים ומרגישים שהכסף שלנו ירוק יותר. הרבה יותר ירוק וגם הרבה יותר כסף. כמובן שזו אשליה אחת גדולה, אבל זה לא נורא, כי כל אשליה סופה להתנפץ וכל חלום סופו שמתעוררים ממנו.
כשלא נותר לנו כסף לשום דבר אלא כדי לשבת על הספה המעוצבת שלנו (או אולי לישון בג'יפ החדש), בדיוק אז משדרג השכן את הרכב (טוב, חוכמה גדולה, הוא לא קנה כלום במשך שנתיים...), נרשם למכון כושר (בטח יש לו מישהי) ולוקח את כל המשפחה לחו"ל בקיץ (זהו, הוא בטוח קיבל קידום).
הכסף של השכן לא ירוק יותר. וגם לא הכסף שלנו. כולנו חיים תחת איזשהו תקציב ולא משנה מה גודלו.
לכאורה, כל אדם מרוויח כסף וזכותו לעשות בו כראות עיניו. אם הוא מרוויח הרבה כסף, מה רע בכך שהוא מצ'פר את עצמו במכוניות יקרות ובגדים ממותגים?
בארצנו הקטנה אנשים נכנסים לסחרור מכל מה שהם רואים בחוץ: בפרסומות, בחנויות, אצל השכנים ובתרבות שלנו הצרכנית להחריד.
והרצון להשתייך, להידמות, לזכות בהכרה ובהערכה (אפילו שלנו כלפי עצמנו) גורם להם לקנות, זה לא חשוב מה, העיקר לחדש. חידשתי (בחומר) – חידשתי את חיי.
כשהם קונים הם משפיעים בעקיפין על סביבתם לקנות, מתוך אותן סיבות בדיוק: הכרה, השתייכות וקניית חלומות.
כך קורה שאנשים עובדים, מה זה עובדים, נקרעים בעבודה, כדי לממן את אורח החיים הבזבזני שלהם, ממנו הם כמובן אינם יכולים להנות, מכיון שהם עובדים כל היום!
אנשים מקריבים את הבריאות שלהם, הורסים את המשפחה שלהם, האושר שלהם והחיים שלהם בכלל, מוכנים לסבול לחץ, מתח ועצבים כדי לממן חפצים. חפצים! זה לא משנה איך תקראו לזה: "עיצוב", "אמנות", "אני צריך את זה בשביל הנשמה"...זה חפצים. והנשמה, בפעם האחרונה שבדקתי, לא גדלה מחפצים.
אז נהיינו עבדים של חפצים, של בתים, מכוניות, מותגים, בגדים ומכשירי חשמל.
אנחנו עובדים בשביל תוויות. תוויות! חתיכת נייר עם כמה אותיות באנגלית שמודבקת על בגד.
בשביל זה שווה לצאת לעבודה? לא עדיף לשבת על שפת האגם ולדוג דגים?
מכירים את הסיפור על האיש שהיה עובד מבוקר עד לילה, במתח ועצבים, וכל היום עסוק בלהרוויח עוד ועוד כסף. שאלו אותו: "בשביל מה אתה עובד כל-כך קשה?" ענה: "כדי שהיה לי הרבה הרבה כסף".
"ולמה אתה צריך כל-כך הרבה כסף?", ענה: "כדי שיום אחד לא אצטרך לעבוד יותר ואוכל לשבת כל היום על שפת האגם ולדוג דגים"...אז שב על שפת האגם אחי, ותדוג דגים. בשביל זה אתה צריך לעבוד כל היום? בשביל זה אתה צריך כל-כך הרבה כסף? זה עד כדי כך פשוט.
הבעיה היא, שאנשים לא יושבים לדוג דגים. אם הם היו דגים (או עושים כל דבר אחר שהוא באמת בשביל הנשמה שלהם: מבלים עם המשפחה, מטיילים, עוסקים בתחביבים ובקיצור נהנים מכל מה שלעולם יש להציע בחינם אין כסף), מוחם לא היה טרוד ולא מתעניין ביצירת עוד ועוד כסף. בגלל שהם עסוקים כל היום באיך להרוויח כסף ועוד כסף, אין להם ברירה וזמן בתוך התהליך הזה לעשות ולהנות מהדברים האמיתיים בחיים, על כן הם חשים דחף לקנות עוד ועוד דברים בכסף, שיקנו להם לרגע את תחושת השלווה והרוגע שהנשמה שלהם כה משתוקקת אליה. והדחף הזה מתרגם ל"צורך דחוף": אני חייב מסך שטוח, חייב אוטו חדש, חייב שרשרת יהלומים...חייב כסף. ואם לא יהיה לי, מה השכן יגיד? הוא יחשוב שאין לי כסף.
צאו מהסיחרור, תנו לשכן לרדוף אחרי הזנב שלו. אתם לעומת זאת, קחו את הכסף שלכם ולכו לדוג דגים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה